יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

השפעת הצריכה על ילדים

השפעת הפרסומות על ילדים:
קווין אולארי, נשיא חברת השיווק Learing company
אם אתם יכולים להגיע לילדים עד גיל שנתיים, ולכוון עליהם פרסומות בצורה בלתי פוסקת בין הגילאים 3 ל-8, אז הם הופכים לצרכנים לכל החיים של המוצר שלכם

גידול ילדים בתרבות המואצת והרועשת, שאנו חיים בה כיום, היא משימה קשה. לטוב ולרע, ילדים חשופים היום לעולם רחב יותר. הקולות שהם שומעים בבית נטמעים במקהלת קולות מכל העולם, הזועקים לתשומת-הלב של ילדינו, ולמרבה הצער, מרביתם מנסים למכור להם משהו.המפרסמים עומדים היום, כשמטרה אחת לפניהם - יצירת דור חדש של "היפר-צרכנים", ובעזרת אמצעי התקשורת והתרבות העכשוויים המשימה אינה קשה. מחקרים מראים, כי ילד ממוצע צופה ב- 20,000 עד 40,000 פרסומות בשנה. מגיל 6 חודשים הוא מסוגל להבחין בלוגו של חברה, בגיל שנתיים הוא מסוגל לפתח נאמנות למוצר, ובגיל שלוש (עוד לפני שהוא יודע לקרוא) הוא מתחיל לדרוש מוצרים ממותג מסוים.
הדבר הרסני במיוחד, היות וילדים קטנים לא מסוגלים להבחין במטרת הפרסומת - הם לא מבדילים בין תוכנית טלוויזיה ובין פרסומת, ומשוכנעים בכנות, שבארני (מהפלינסטונ'ס), המופיע על אריזות דגני הבוקר, מבין בתזונה.פרסומאים מודעים להשפעה, שיש לילדים על הוצאות הבית השוטפות - מקניית משחת שיניים ועד לקניית מכונית (גורם הנדנוד), ולכן גם כאשר המוצר המפורסם אינו מיועד לילדים, מנסים המפרסמים למכור אותו להורים דרך הילדים. את השינוי בהרגלי הפרסום ניתן לראות בעלייה החדה בתקציבי הפרסום המיועד לילדים - פי 20 מהתקציב לפני עשר שנים.

החינוך של הילדים היום מבוצע כיום יותר ויותר ע"י הטלוויזיה, הפרסומות והחנויות. התרבות שלהם מעוצבת ע"י חברות מסחריות. במקום לקרוא ולדמיין הם מקבלים דמיון מתוכנת מראש. במקום להרגיש ולהתבונן, מלמדים אותם לדרוש ולקבל מן המוכן להתייחס רק לחזות הנוצצת ולא למה שנמצא מאחוריה. לקנות תחליפי רגשות בקניון, להיות אדישים ומנוכרים, העיקר שיקנו.

בחברה, שמקדשת את הכסף כערך עליון, אין פלא שלא נעשה דבר כנגד התופעה, הפרסומאים, שרואים את ילדיכם כקהל יעד לאומנות השכנוע שלהם, והתאגידים, שרואים את הילדים כצרכנים לעתיד, לא משאירים הרבה מקום לחינוך ערכי אמיתי.

תגובה 1:

Jasmine Levi אמר/ה...

מסכימה לחלוטין, זה לא יאומן לכמה פרסומות הילדים שלנו חשופים בלי לדעת בכלל. הדבר שהכי מקומם אותי זה שלוקחים דמויות אהובות כמו קופיקו ומשתמשים בהם כדי לשווק מוצרים. לילדים שלי בכלל לא אכפת מה המוצר או אם הם רוצים או צריכים כזה, אם הם רואים דמויות שהם אוהבים הם מבקשים שאני אקנה להם. מעצבן.